וסילי קנדינסקי - הכרחיות פנימית

---

קנדינסקי, מלבד היותו צייר נחשב ומשפיע במחצית הראשונה של המאה העשרים, גם כתב חיבורים מקיפים על אמנות ויצירה ועל היסודות הפנימיים שבהן. הוא חוזר ומזכיר מין כוח שמניע את ההתפתחות של האמנות, איזה צו פנימי שכל אמן צריך להיות קשוב לו ליצירת אמנות שיש בה יסוד אובייקטיבי ונצחי. לכוח הזה הוא קורא 'הכרחיות פנימית'.

ההכרחיות הפנימית עצמה מעוצבת משלושה יסודות: א) יסוד האישיות - ההבעה האישית של כל אמן; ב) יסוד הסגנון - ההבעה של האמן כבן דורו; ג) היסוד הטהור הנצחי של האמנות - ההבעה של כל אמן בכל דור כאלמנט שאינו תלוי חלל וזמן.

קנדינסקי מייחס משקל מכריע ליסוד השלישי בהיותו אלמנט שלעולם אין כוחו כלֶה, אלא להיפך, גובר ומתעצם. הוא היסוד האובייקטיבי, שלובש צורה ומתגלם באמצעות שני האחרים, הסובייקטיביים. כך סגנון הביטוי של התקופה הוא רק שלב שממנו אפשר להתקדם ולהגיע לשלבים הבאים, בכוחה של הדחיפה המתמדת של האלמנט השלישי.

אחת הנקודות שיש לדעתי להבין מהעקרונות האלה בהקשר המוזיקלי היא שאמנם חשוב כמלחין לדעת חוקים של הרמוניה וקונטרפונקט כאמצעי עזר (ולא "כדי לשבור את הכללים" כתכלית חסרת תכלית). אבל חשוב גם לזכור שחוקים נובעים מסגנון ומאסתטיקה מסוימים, ולעיתים הם טובים לאזורים נקודתיים מאוד בזרימה המוזיקלית.. היוצר צריך פשוט לפעול מתוך רגישות לחוקים הפנימיים המצויים בבסיסו של כל חומר גלם מוזיקלי.

קנדינסקי יכול היה לסכם את הדברים באומרו "יהי האמן עיוור לגבי צורה 'מוסכמת' או 'בלתי מוסכמת', חרש לגבי תורות התקופה... תהיה אוזנו נטויה תמיד לקול ההכרחיות הפנימית. אז ינקוט כל אמצעי מותר ובאותה קלות גם כל אמצעי אסור"..