ארתור שופנהאוּאֵר - על 'רצון' ומוזיקה

---

במרכז התיאוריה של שופנהאואר בתחום המטאפיזיקה* עומד מושג 'הרצון' (The Will). הרצון על פי שופנהאואר הוא היסוד המופשט ביותר, המצוי בבסיס כל דבר, ואנו לא נתקלים בו באופן ישיר אלא רק בביטוי שלו בתופעות ובעצמים קונקרטיים בעולם. כמין כוח מתווך בין הרצון לבין המקרים הפרטיים עומדות האידאות, הרעיונות הכלליים. האידאות מגדירות עקרונות צורניים כלליים של המציאות ומקיימות מין "תחביר" של עולם התופעות הפרטיות. מתפקידן להפוך את הרצון, שאין לנו גישה אליו, לאובייקט במציאות.

הרצון, כאמור בתיווך האידאות, מתבטא בדרגות שונות באובייקטים שונים במציאות. בעצמים שאינם אורגניים, כמו למשל אבנים, הרצון מתבטא בדרגה נמוכה, ובבני אדם הרצון מתבטא ברמה גבוהה ביותר. בדומה לתופעות במציאות, שופנהאואר מדרג את המדיות השונות באמנות לפי מידת הביטוי של הרצון בהן - אמנות כמו ארכיטקטורה, למשל, מבטאת את הרצון בדרגה נמוכה, ואמנות כמו שירה מבטאת את הרצון בדרגה גבוהה. עם זאת, בשונה מהעצמים הקונקרטיים בעולם, אובייקט האמנות נמצא מחוץ להקשרים שלו כתופעה פרטית - הוא נותן ביטוי לאידאה כאובייקט שאין בו יסודות של מרחב או זמן. באופן זה כשאנו מתבוננים ביצירת אמנות איננו כבולים לקיום הפרטי של האובייקט, ומתאפשרת לנו היכרות וידיעה של מהות הדבר, של האידאה.

שופנהאואר, בדיון בסוגי האמנות בחיבורו המפורסם "העולם כרצון וכייצוג"**, מבחין לגמרי את המוזיקה מיתר המדיות - לא רק שהמוזיקה מבטאת את הרצון בצורה המדויקת ביותר - היא ממש חיקוי של הרצון עצמו, בעוד ששאר סוגי האמנות הן חיקוי של האידאות הכלליות. בסעיף 52 בחיבור, סעיף שאותו הוא מקדיש באופן בלעדי למוזיקה, מתואר הקשר המיוחד בין המוזיקה לבין 'הרצון'. המוזיקה בעצם עוקפת את האידאות בקשר שלה אל הרצון, והיא יכולה להתקיים מבלי הכורח לייצג כלל. אך שופנהאואר גם טוען שבכל מקום שבו יש רצון קיים גם ייצוג - אז חייב להיות קשר כלשהו בין מוזיקה לייצוג, אבל מה אופיו של הקשר?

שופנהאואר מיד אומר שהקשר הוא אבסטרקטי ואי אפשר להבין אותו באופן אינטלקטואלי, ובסופו של דבר גם אין בידינו אפשרות להדגים אותו. למרות ששופנהאואר מבין שמלבד המוזיקה עצמה אין לנו שפה שבאמצעותה אנו יכולים להבין דבר על המוזיקה כביטוי של 'הרצון', הוא מציג סדרת אנלוגיות בין מאפיינים במוזיקה לתופעות בעולם, בניסיון להדגים באופן אינטלקטואלי, במונחים שמוכָּרים לנו בשפה, את היסוד הייצוגי של המוזיקה. לאור הפער בין ההלכה לבין המעשה שנוקט שופנהאואר נראות האנלוגיות שלו די פשטניות וריקות מתוכֶן. לא ברור למה שופנהאואר מתעקש לתאר את מה שלא ניתן לתיאור במילים - למה הוא לא פשוט מַפְנה אותנו להאזין למוזיקה ולנשום רסיסי רצון דרך אוזנינו או אפילו לנסות ליצור מוזיקה וללוש את היסוד המופשט ביותר של הקיום, את הרצון, באצבעות ידינו..

---

קישורים

* מטאפיזיקה (ויקיפדיה)

** העולם כרצון וכייצוג - הספר במלואו (קישור להורדת PDF)